עו"ד

שי, א וש, ל    לחוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 40), התשס"ח–2008> 

הכנסת השש עשרה                                                                               נוסח לא מתוקן

מושב שלישי                                                                  

פרוטוקול מס' 139

מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה

יום שלישי, י"ט  בתמוז התשס"ה (26 ביולי, 2005), שעה 13:00

סדר היום:

הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – מניעת פניות בלתי מוזמנות) התשס"ד-2004-הצעת חבר הכנסת רומן ברונפמן

הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – הסדרת פרסום באמצעות דיוור ישיר) התשס"ד-2003 – הצעת חבר הכנסת חן רשף וקבוצת ח"כים

הצעת חוק קישור יזום, התשס"ה-2005 – הצעת חברי הכנסת נעמי בלומנטל, מיכאל גורולובסקי וקבוצת ח"כים

נכחו:               

חברי הוועדה:       מיכאל איתן   - היו"ר

                            נעמי בלומנטל

                            רומן ברונפמן

                            חן רשף                                 

מוזמנים:              איציק כהן                 - סגן בכיר לחשב הכללי, משרד האוצר

                  בועז דולב                  - מנהל פרויקט תהיל"ה, המשרד האוצר

יוסי טובול                 - מנהל תפעול פרויקט להב"ה, משרד האוצר

         נדב שרייבמן              - יועץ "ממשל זמין", משרד האוצר

                  ליהי פלדמן                - יועצת "ממשל זמין", משרד האוצר

      שגית אברמסון           - מנהלת אתר שער הממשלה, משרד האוצר

                  עמי גורן                     - מנהל שרת התשלומים, משרד האוצר

                  שרון כרמי-כרמלי       - עוזרת יו"ר פרויקט להב"ה, משרד האוצר

      יעקב אהרונוב                        - צוות מנהלת  להב"ה, משרד האוצר

      רוני אזולאי                - מנהל מרכז להב"ה, נתיבות, משרד האוצר

      שי אמסלם                 - מנהל מרכז להב"ה, בית שמש, משרד האוצר    

                  גילה קורנר                - מנהלת מרכז להב"ה, נצרת עלית, מש' האוצר

                  רוני בן אבו                - מנהל מרכז להב"ה, צפת, משרד האוצר

                  בועז גל                      - מנהל מרכז להב"ה, קרית מוצקין, משרד האוצר

                  גילה סימה חיון          - מנהלת מרכז להב"ה, גן נר, משרד האוצר

                  רפי הוידה                  - לשכת המדען הראשי, משרד התקשורת

                  דורית גייפמן-איסר     - לשכת המדען הראשי, משרד התקשורת

                  אבי ענתי                    - סמנכ"ל תיאום, תכנון ובקרה, משרד המדע                   אלי גזית                        - רע"ן על זרועי, אגף התקשוב, משרד הביטחון

      יגאל דרוויש               - המינהל למדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

      סופיה מינץ                - מנהלת מינהל מיכון ומע' מידע, משרד החינוך

               הרצל בר מג               - רשות הדואר

               עו"ד פרלי שר             - לשכה משפטית, רשות הדואר

               דר' קרין ברזילי נהון  - אוניברסיטת וושינגטון

               עו"ד חיים רביה         - יועץ משפטי, איגוד האינטרנט הישראלי

               לירון קרסין               - מנכ"ל חברת אומגה, המכון להוראה מודרנית בע"מ

               שי לי שפיגלמן                        - מנהלת קשרי ממשל וקהילה, מייקרוסופט ישראל

               שי פרוכטמן               - מנהלת פיתוח עסקי, חברת בזק בינלאומי

               רז לרנר                     - מנהל צוות לטיפול בהונאות, חברת קווי זהב

               נמרוד הגליי               - אחראי שיווק ישיר, איגוד לשכות המסחר

               אלי שחף                    - מנכ"ל חברת "עסקה טובה", איגוד לשכות המסחר

               דורית גייפמן              - מנהלת תוכנית IST, ISERD

               מאיר גנס                   - מנכ"ל חברת "ניו אפרוצ'"

               אייל פלום                  - יועץ לחברות שיווק באינטרנט

               שמיל גינזברג             - יועץ תקשוב

               עו"ד נועם קוריס        - מייצג את חברת "ניו אפרוצ'"

               אלדד גת                    - מנהל חברת טלאול (מוקד טלפוני)

               פרידה סופר               - מרכזת, המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי

מנהלת הוועדה:             ענת לוי

ייעוץ משפטי:               עו"ד מירב ישראלי

נרשם על ידי:                חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – מניעת פניות בלתי מוזמנות) התשס"ד-2004-הצעת חבר הכנסת רומן ברונפמן

הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – הסדרת פרסום באמצעות דיוור ישיר) התשס"ד-2003 – הצעת חבר הכנסת חן רשף וקבוצת ח"כים

הצעת חוק קישור יזום, התשס"ה-2005 – הצעת חברי הכנסת נעמי בלומנטל, מיכאל גורולובסקי וקבוצת ח"כים

היו"ר מיכאל איתן:

רבותיי, אנחנו ניגשים לעבוד על הצעת חוק. קודם היינו במסגרת של ועדת המשנה לאינטרנט וטכנולוגיית המידע. עכשיו אנחנו מקיימים ישיבה של ועדת המדע ואני כרגע ממלא את מקומה של יושבת ראש ועדת המדע, חברת הכנסת דר' לאה נס. על סדר היום שלנו עומדות הצעות חוק. יש לנו שלוש הצעות חוק פרטיות ואני קצת אכניס אתכם בנבכי הכנסת שהיא בבואה נהדרת לחברה הישראלית, על יתרונותיה ועל חסרונותיה

בכנסת יש ועדות ויש הצעות חוק שונות. תחומי הפעילות של הוועדות, בחלקן לפעמים הן חופפות. ועדת הכלכלה בדרך כלל עומדת מול משרד התקשורת, אז מטבע הדברים יושב ראש ועדת הכלכלה, כל חוק שיוזם שר התקשורת, רוצה לספח אליו, גם אם הוא נוגע לוועדות שהן יותר ייעודיות, יותר ספציפיות.

במקרה שלנו, מה שקרה הוא שהצעות חוק שנושאן היה "דואר זבל" בגלל הנושא של האינטרנט, ובגלל שהאינטרנט הוא בתחום הטיפול של ועדת המדע,  עברו לטיפול של ועדת המדע. אלא מה? יושב ראש ועדת הכלכלה מאוד התעצבן ואחרי ששלוש הצעות כבר נידונות בוועדה הזאת, באחד הדיונים, בחשכת הלילה, עלתה עוד הצעה רביעית, שגם היא דנה בנושא הזה, והוא היה במליאה והוא אמר 'אני מבקש להעביר את זה לוועדת הכלכלה'. אז עכשיו, זה כמו הסיפור על הסינים, שחופרים תעלה. אנחנו דנים בחקיקה של ההצעות האלה, ועדת הכלכלה דנה בדיוק באותו נושא, בחוק אחר, ובנוסף לכל שתי הוועדות האלה, אתמול הביאו הצעת חוק ממשלתית בעניין. כאשר באה הצעת החוק הממשלתית, מאחר ואני כבר ידעתי שעלול להיות מחטף, והייתי צריך לעזוב את המליאה ב-11 בלילה, אבל הם עוד היו כאן, אז ביקשתי ממישהו שכשישאלו לאיזה ועדה להעביר, אז שהוא יצעק 'לוועדת המדע'. והחוק אומר שאם מוצעות שתי ועדות, ועדת הכנסת היא שתקבע באיזה ועדה החוק יידון. 

עכשיו אני מתכוון לפנות לוועדת הכנסת ולהביא לכך שבסופו של דבר כל החוקים יועברו לוועדה הזאת ואנחנו נדון בהן כאן, כי אנחנו גם התחלנו בחקיקה. זה לא הגיוני שזה יהיה אחרת. אבל, כפי שאתם יודעים, יש כאן שער שנקרא שער פולומבו, וכשנכנסים צריך להפקיד שם כל מיני חפצים, גם את ההיגיון. אז אני לא אחראי לעובדה שתתקבל כאן החלטה אחרת, כי יכול להיות שיהיה גם מצב כזה ופתאום אנחנו נצטרך לדון בחוק הזה באיזה ועדה משותפת. אז זה מה שיכול לקרות אבל זה לא צריך להפריע לנו, כולל הצעת החוק הממשלתית, להמשיך ולהתקדם בחקיקת החוק, ואם תהיה ועדה משותפת, יכול להיות שזה יהיה רק לברכה, כי אז נוכל לקבל ביתר קלות את ברכתו של הקדוש ברוך הוא, כי יושב ראש ועדת הכלכלה מש"ס, חבר הכנסת אמנון כהן והוא כידוע מדבר אליו מדי יום כמה וכמה פעמים. האמת שגם אני מדבר, אבל לא כל כך הרבה פעמים ואני עוד לא קיבלתי תשובה, יכול להיות שהוא כבר קיבל.

לאחר פתיחה ארוכה זאת, אני רוצה שאנחנו ניגש היום ממש לקידום החקיקה והבאתי כאן גם את הצעת החוק הממשלתית. ישנו כאן נציג של משרד התקשורת? אז בואו תשבו קצת יותר קרוב.
 

נעמי בלומנטל:

הם הבטיחו שהם יחכו להצעות החוק הפרטיות. הם ביקשו מאיתנו, חברי הכנסת, לחכות להצעת החוק הממשלתית ואתמול התבשרנו שהם הביאו כבר. אני רוצה לשמוע את הממשלה, איך  היא עומדת מאחורי דברים כאלה. אולי הממשלה תסביר לנו.

היו"ר מיכאל איתן:

ביקשתי שיציגו בפני כולם את הצעת החוק ואנחנו נעבור עליה.

נעמי בלומנטל:

אולי הם יוכלו לתת הסבר לחוסר ההגינות.

היו"ר מיכאל איתן:

לא רוצה להגיד חוסר הגינות, הם עשו את שלהם.

נעמי בלומנטל:

לא, הם אמרו בפירוש שהם מבקשים כאן מחברי הכנסת הנכבדים שההצעות שלהם היו בדיון (ההצעה שלי יותר מאוחרת), וביקשו מהם לחכות להצעת החוק הממשלתית.  חוסר ההגינות שהם העבירו את זה אתמול כבר מבלי לחכות.

היו"ר מיכאל איתן:

הם לא העבירו, זה רק בקריאה ראשונה. הם ביקשו שיחכו שהם יביאו. הם לא העבירו בקריאה שנייה ושלישית, הם העבירו רק בקריאה ראשונה. הם אמרו 'תחכו עם החקיקה, נעשה הכול ביחד, ננסה לאחד'.

נמצאים כאן היוזמים הפרטיים, חבר הכנסת רשף חן,,חברת הכנסת בלומנטל וחבר הכנסת ברונפמן ונמצאת כאן גם הממשלה עם ההצעה שלה. מאחר וחבר הכנסת רשף חן רוצה לצאת ויחזור לאחר מכן, אז אני אתן לו להגיד כמה מלים ואחר כך לחברי הכנסת שיציגו את הצעות החוק.

אחר כך תדבר הממשלה ואני מבקש מהממשלה, אם הם מכירים את הצעות החוק הפרטיות, לנסות ולדבר על האבחנות בין הצעות החוק הפרטיות לבין הצעת החוק הממשלתית וכך נתקדם.

רשף חן:

יש שתי נקודות שבעיניי הן מרכזיות וחייבים לקבל עליהן החלטה עקרונית. האחת היא הקשה באמת וזה הנושא של המנגנון. מה שמאפיין את ההצעה הממשלתית זה שהיא הולכת  עם המנגנון הקיים היום בהצעה דומה שקיימת בפקסים ויוצרת איזה מן מצב שבו המפרסם אמור לפנות, לשאול את האזרח האם הוא מסכים ואז אם האזרח מודיע לו שהוא מסכים, הוא יכול לעשות את הספאם. זה לא מעשי. זה לא עובד. המשמעות של זה תהיה, להערכתי, שאו שכולם יעברו על החוק, או שלא יהיה דואר זבל בכלל. זאת אומרת, ייווצר פה מצב שאני חושב שהוא בעייתי.

מה שמאפיין את כל ההצעות הפרטיות, כפי שאני שמתי לב, אם אני לא טועה, זה מנגנון הפוך, שהוא לכאורה יותר מקשה על האזרח, אבל אני חושב שהוא יותר מעשי, יותר יעיל ויותר נכון. זה מצב שבו מטילים על האזרח, שלא רוצה לקבל דואר זבל לסוגיו, SMS, פקס, E-mail, אפילו בתיבת הדואר.  יהיה מאגר שצריך להיות מרכזי וממשלתי, שבו אנחנו נוכל לפנות ולהודיע מה אני לא רוצה לקבל. אני לא רוצה לקבל SMS, אני לא רוצה שום דבר, מה אני רוצה ובעידן של המדיה האלקטרונית לא צריכה להיות שום בעיה למי שמבקש להפיץ דואר זבל, לבוא ולקבל חיתוך רלוונטי מתוך המאגר הזה. לצורך העניין, אני רוצה להפיץ דואר זבל פוליטי בחיפה, אז אני מבקש חיתוך על חיפה, ואני מקבל אותו ואז אני חייב לחתוך את זה כנגד מאגר המידע שאני משתמש בו, להוציא את האנשים האלה החוצה. ואם אני שלחתי דואר זבל למישהו שביקש לא להירשם, אז אני עושה את המעשה האסור.

היו"ר מיכאל איתן:

יש לי שאלה,  מה זה דואר זבל?

רשף חן:

דואר זבל, אם אני זוכר נכון כפי שאני ניסיתי להגדיר אותו, זה כל מצב שבו אתה שולח, באופן חזרתי, אינפורמציה לכמות גדולה של אנשים. אז אנחנו יכולים להגדיר "גדולה" ביותר מכל דבר של הכלום, יותר ממאה, יותר מחמש מאות, אבל נדמה לי שזה מקיף את---

היו"ר מיכאל איתן:

אבל אתה לא מגביל. ברגע שיצרת מאגר, נקודת הפוקוס שלך היא האזרח הזה שאומר 'אני לא רוצה לקבל'. אבל אתה לא מונע משלוח לאלפים ומאות אלפים אחרים שלא אמרו את דעתם. אז העבירה היא לא משלוח, אלא משלוח רק לאדם הספציפי הזה. היא אחד לאחד, לא משנה כמה שלחת, אפילו אם שלחת לו אחד.

רשף חן:

לא, כי זה לא דואר זבל. אתה יכול לשלוח לו מכתב אחד. אני חושב שאנחנו מנסים להתמודד עם התופעה של הדואר הזבל. לא אם אני רוצה לשלוח מכתב לחבר הכנסת מיכאל איתן, אני צריך לבדוק האם מיקי איתן רוצה לקבל ממני מכתב. לא זה הנושא. הנושא הוא התמודדות עם דואר זבל. דואר זבל תמיד נשלח באמצעות מדיה אלקטרונית כלשהי. אני מאפשר לאנשים לשים על לוח המודעות הודעה 'אני לא רוצה לקבל ממך דואר זבל ואני מחייב אותך'. דואר זבל זה אינפורמציה שנשלחת באחת מהדרכים שאנחנו מכירים, זה יכול להיות בדואר נייר, E-mail, SMS, פקס, טלפוניה. יש דואר זבל באמצעות טלפון, שמתקשרים ואתה לא יכול לנתק את הטלפון, והיא לכמות גדולה של אנשים ובאמצעים ממוכנים, אלקטרוניים בדרך כלל. נדמה לי שזה הגדרת דואר זבל 

היו"ר מיכאל איתן:

אני לא בטוח.

קרין נהון-ברזילי:

באמריקה זה רק מסחרי או להוצאת כספים. זאת אומרת, מניעים פוליטיים זה לא דואר זבל.

היו"ר מיכאל איתן:

נכון, כי למשל אם אני שולח לאלף חברי מרכז הליכוד E-mail בבת אחת, זה דואר זבל?

רשף חן:

התשובה היא אני חושב שכן, אבל זו בדיוק הנקודה, כי יש להניח שאלף חברי מרכז הליכוד לא ילכו ויירשמו כמי שלא רוצה לקבל דואר זבל פוליטי. אצלי ברירת המחדל זה שאתה יכול לשלוח. ברירת המחדל שהיא באה להקל עליו.

היו"ר מיכאל איתן:

הבנתי. אני רוצה לעשות משהו במנגנון שבנית. אתה אומר, מבחינה משפטית, יש מצב שמשלוח דואר זבל הוא לא אסור, אלא אדם ששולח דואר זבל צריך לנקוט אמצעי בדיקה במאגר שיוקם.

רשף חן:

כן. אני חושב שבמאזן של הדברים, כולל אפילו עם חופש הביטוי והחופש לשלוח דברים בדואר, אתה  לא רוצה, תלך ללוח המודעות, תודיע 'אני לא רוצה', ואז אני מחייב את מי שבדרך כלל מתפרנס, וגם פוליטיקאי לצורך העניין מתפרנס מהמשלוח הזה, אני מחייב אותו לטרוח ללכת למאגר הזה, לקבל חיתוך.

היו"ר מיכאל איתן:

זה לא ללכת, אף אחד לא הולך, הוא יקליד, ישלח עם חתימה דיגיטאלית. אם יש לו מחולל  חתימה דיגיטאלית, אז זה לא יהיה היום, עד שיהיה חוק, יהיה כבר... וזה יעודד גם את החתימה הדיגיטאלית, אני עשיתי חוק כזה לפני שלוש שנים כבר ואף אחד לא משתמש בחוק הזה.

רומן ברונפמן:

אדוני היושב ראש, אני רוצה להזכיר לך שאנחנו כבר עשינו סבב ראשוני לפני כשלושת רבעי שנה, ואז באמת הוחלט שאנחנו לא נלך להתקדם עם ההצעות, כל עוד הממשלה לא תביא את ההצעה המוסכמת שלה ואז, בעצם, התברר לנו שיש מחלוקת בין שלושת המציעים הפרטיים, שזה לפי סדר הכרונולוגי אני, רשף חן ונעמי בלומנטל, לבין הממשלה. והוויכוח העיקרי הוא האם אנחנו מקימים את המנגנון המניע, או שהפנייה הראשונה תהיה מורשית, ואחרי זה יבוא היישום. אז אני מציע שלא נדבר עכשיו על גופן של ההצעות, אלא נחליט איך אנחנו נתקדם טקטית. אתה רוצה להתחיל בקריאת החוק הממשלתי, למרות שהוא לא נמצא אצלך, אתה רוצה לקדם את הצעות החוק הפרטיות? בקיצור, אני רוצה שאנחנו ניכנס לאיזה שהוא מסלול של התקדמות, כי אנחנו חיכינו שלושת רבעי שנה לממשלה, הממשלה אתמול מילאה את מה---

היו"ר מיכאל איתן:

רק אתמול בלילה, בשעה אחת בלילה העבירו את החוק, הם ידעו שאנחנו מתכנסים.

רומן ברונפמן:

אז אני אומר לך, הם ידעו שאנחנו קבענו את הישיבה הזאת לפני חודש, כך אני מעריך את זה והביאו את זה ביום האחרון של השבוע, וזה מקובל עליי, כי אלה, בסופו של דבר, התנאים שאנחנו הצבנו לפני שלושת רבעי שנה. עכשיו אנחנו צריכים לדון ולקדם את ההצעה. לכן אני שואל אותך לסדר הדברים, לא לגופן של ההצעות. איך אתה מציע שאנחנו נתקדם ואם אנחנו מתקדמים, אז צריך להתחיל.

היו"ר מיכאל איתן:

חבר הכנסת ברונפמן, אני הצעתי ששלושת המציעים יציגו את ההצעות שלהם. הקציתי לזה מספיק זמן שלא נעשה משהו חלקי אלא שנתקדם איזה צעד ושעשינו משהו שלא תהיה ישיבה באוויר. הגיעו הנה נציגי משרד התקשורת עם ההצעה שלהם, וזה יפה מבחינתם כי הם היו יכולים להיאחז בנימוק טכני ולהגיד שעוד לא החליטו באיזה ועדה דנים בהצעה, אז הם לא באים. אבל הם באו והם משתתפים איתנו בישיבה. יש לנו על השולחן את ההצעה שעברה אתמול, יש לנו את הצעות החוק הפרטיות, אתם תציגו כל אחד את ההצעה שלו, הממשלה תציג את שלה ותסביר מה ההבדלים ואנחנו נקיים היום דיון פרלימינרי בבעיות הגדולות, לא נתחיל לקרוא פרטים פרטים, נרשום לעצמו מה הבעיות של מדיניות, כללית, שאנחנו צריכים לקבל עליהם הכרעות. נעשה את זה היום כמה שנוכל ואז נדע שהדרך קדימה לקריאת החוק לפרטים. במהלך הפגרה נמשיך ואני מקווה שעד כנס החורף נשלים את החוק בקריאה ראשונה. כאן אני לא יודע איך זה יהיה, יש מנגנון של איחוד הצעות החוק הטרומיות, אבל נמצא את הדרך. עכשיו אתה יכול להציג את ההצעה שלך. 

רומן ברונפמן:

אני אמשיך את הדברים של חן. המחלוקת שהיתה בעינה עומדת. הצעות החוק הפרטיות מדברות על פתרון כמו המודל האמריקאי. ההצעה הממשלתית מדברת על המודל האירופאי ואנחנו נצטרך להחליט על מה אנחנו הולכים. אני אומר מראש שאני לא נעול על הצעתי. אני חושב שאם אנחנו, תוך כדי דיונים, נגיע למסקנה שההצעה הממשלתית, דהיינו המודל האירופאי, יותר קלה לביצוע, הוא יתרום ליישום החוק ולא יבנה מנגנון נוסף חדש שגם לדעתי יש בו אלמנט של פגיעה בפרטיות (אני מכיר באלמנט המסוים הזה, לא כל אזרח רוצה להירשם עם הדואר האלקטרוני שלו ברשם הממשלתי), אני לא אעמוד על שלי ואני גם אהיה מוכן ללכת לקראת, אני אומר את זה כבר מראש. אני אלך עם הרצון לקדם את העניין ולא לעמוד על המשמר של זכויות היוצר.

המחלוקת השנייה שאני רואה לנכון להעלות את זה עכשיו זו ההגדרה. אני הסתכלתי בהגדרות של הממשלה בסעיף ראשון, "שיגור דבר פרסום באמצעות מתקן בזק", ואני אינני יודע אם אני רוצה להרחיב את זה, אני כבר אומר לך את זה, גם למשלוח דואר פיזי, כגון כל פרסום, תקרא לזה איך שאתה רוצה, זבל או לא זבל, אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל פרסום לא מוזמן מבחינתי, בתיבות הדואר הפיזיות של שכונות המגורים.

אלה שני הדברים שמבחינתי עומדים על הפרק וההצעה שלי היא להתחיל בדיון של המחלוקת המהותית בינינו לבין הממשלה ולהגיע לאיזה שהן מסקנות, אם אפשר.

נעמי בלומנטל:

גם בהצעה שלי המהות שלה היא באמת השיטה האמריקאית שבעצם באה ואומרת, הכול כן, אלא אם כן יאמר האדם לא. יש לנו ויכוח מהותי עם הממשלה בעניין הזה, כי הממשלה אומרת להיפך: לא, אלא אם כן יאמר כן. וזאת שאלה עקרונית/

אנחנו, גם אני וגם חבר הכנסת ברונפמן, אני בעיקרון הסכמתי שאנחנו נלך בסופו של דבר עם הממשלה. אנחנו נקבל את עמדתה, אבל נראה לי שזה יהיה נכון, הגיוני וודאי עם יושב ראש כמוך, לבחון באמת לעומקם של דברים, מה הגישה, כי זו גישה בסיסית שונה. לבחון את הדברים האלה. לכן אני חושבת שחשוב מאוד שנבחן את המהות ואולי הממשלה כן תשתכנע שדרכה, שהיא הדרך שהיא גיבשה ואימצה, היא אולי לא הדרך הנכונה, או הגישה איננה נכונה, אלא הגישה של 'כן, אלא אם כן יאמר האזרח לא', שזו הגישה האמריקאית.

נועה גבע:

כמו שנאמר כאן, המודל שהלכנו עליו בהצעת החוק הממשלתי הוא מודל של OPT IN, זה מודל שככה גם הורתה הדירקטיבה באירופה בנושא הזה, שנראה לנו כמספק את האיזון הראוי בין האינטרס של הציבור להיות מוגן וגם האינטרס של המפרסמים. החוק הזה כולל גם איזונים,  כיוון שהוא מאפשר, במקרה של מפרסם ששולח לנמען שהוא בית עסק, כמו שכתוב כאן בסעיף הראשון, פנייה חד פעמית שמהווה הצעה להסכים לקבלת דבר פרסומת מטעמו, שזה משהו חריג.

חריג נוסף שהוא גם נסמך לחריג שקיים בדירקטיבה האירופית, זה החריג שמתייחס למערכת יחסים מוקדמת בין ספק לקונה, כלומר, שיש איזה שהיא רכישה של מוצר או שירות. ויש מערכת יחסים מוקדמת, אז יש כאן אפשרות לקבל את הפרטים ולשלוח פרסומת באופן שונה מההסדר הכללי.

מעבר לזה, מה שאנחנו רצינו לציין זה שבהסדר של OPT OUT, זה שנקבע בחוק האמריקאי, נקבע שם שצריך הקמה של מרשם סגור כזה, 'Do not e-mail', שעד כה לא הוקם מכיוון שנעשתה שם בדיקה, על ידי הרשות המסדירה שאחראית, FTC, המקבילה למשרד התעשייה והמסחר, והם הגיעו למסקנה שהקמה של מרשם כזה היא לא רצויה ולכן לא הקימו מרשם כזה. יש חשש גדול שמרשם של כל רשימת האי-מיילים עלולה דווקא לשמש את הספאמרים לעניין הזה. באופן כללי יש עם זה הרבה בעיות וזה נראה לנו מסוג הדברים שלא הלכנו עליהם.

מעבר לזה, אני אגיד עוד כמה מלים לגבי ההיקף של החוק. החוק המוצע כאן הוחל על פקס, על מערכת חיוג טלפונית אוטומטית, לא על טלמרקטינג קולי, הוחל על הודעת אי-מייל ועל הודעת מסר קצר, כולל SMS. הוא לא חל על דואר פיזי ועל טלמרקטינג קולי, וזה בהבדל מחלק מההצעות הפרטיות שהן גם, אגב, כוללות, מעבר לשיווק, גם תעמולה ויצירת קשר ודברים שלנו נראו מעבר לנדרש מבחינת חופש הביטוי.

לא ראינו מקום להגביל דברים שהם מעבר לפרסום. זאת אומרת, אנחנו התמקדנו רק בפרסום. זה לעניין ההבדלים העיקריים.

רומן ברונפמן:

לעניין של בית עסק, אני רוצה להבין לעומק יותר. בית עסק לא נכלל בהצעה הזאת, וזה בתנאי?

נועה גבע:

בסעיף הראשון שנאמר כאן, הכלל הוא שאתה לא משגר דבר פרסומת, אלא אם כן קיבלת הסכמה מפורשת של הנמען ואז יש לך בהמשך את התנאים לקבל את זה.

היו"ר מיכאל איתן:

למה עשיתם אבחנה שבבית עסק פנייה ראשונה מותרת ולמה לאדם פנייה ראשונה אסורה?

נועה גבע:

קודם כל אני חייבת לציין שזה מאוד מאוד דומה להסדר האירופאי שנקבע. זה גם קיים כיום בחוק התקשורת, בסעיף 30 (א) הקיים שעוסק בהגבלה על משלוח פרסומת דרך פקס. אז אנחנו נאחזנו בהסדר הקיים שעושה את האבחנה בין אדם פרטי שהזכות לפרטיות שלו נחשבת מוגברת לעומת עסק. 

היו"ר מיכאל איתן 

אבל את מכבדת את הזכות שלו לפרטיות, את נותנת לו את האופציה להחליט. ככה את לא יכולה להגיע אליו בכלל.

נועה גבע:

אנחנו רואים את ההטרדה הטמונה בעניין הזה של פניות חוזרות ונשנות כאלה.

היו"ר מיכאל איתן:

אבל זה לא פניות חוזרות ונשנות, פנייה ראשונה תהיה מותרת.
 

נועה גבע:

פנייה ראשונה ממיליון עסקים אפשריים היא בכל זאת סוג של הטרדה, כלומר יש לך כמה וכמה עסקים.